נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו עאבד

החלטה

בפני בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע בטענה שלבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה.

במסגרת תובענה זו עתרה המשיבה לחיוב המבקש בתשלום סך של 18,730 ₪.

בתמצית, המשיבה הינה חברת ביטוח ובמסגרת עסקיה ביטחה את רכבו של המבקש. בעקבות דיווח על תאונה בה היה מעורב רכבו של המבקש ובה נפגע רכב של צד ג', שילמה המשיבה לצד ג' פיצויים בסך 18,157 ₪. רק לאחר ביצוע התשלום לצד ג', טוענת המשיבה, התברר לה שהאירוע בגינו שולם הפיצוי לא ארע כלל ומדובר במעשה קנוניה של המבקש וצד ג' ואשר תכליתו הוצאת כספים מהמשיבה לטובת צד ג' לו כלל לא היה כיסוי ביטוחי. טוענת לפיכך המשיבה שיש לחייב את המבקש להשיב לה את מלוא הכספים אשר שולמו לצד ג' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

בתגובה, טוען המבקש בכתב ההגנה ראשית לכל כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. לגופם של דברים, כופר המבקש בטענות המשיבה ומכחיש את הטענה שיש הצדקה לחיובו בהשבת הכספים.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש המבקש בקשה להעברת מקום הדיון וטען כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. לטענת המבקש, מקום מגוריו בעיר רהט, לא מתקיימת כל חלופה להגשת התביעה לבית משפט השלום בתל אביב ומאחר ולמשיבה סניף בבאר שבע, הרי שחייבת הייתה להגיש את התביעה בתחום שיפוט העיר באר שבע, הוא אותו תחום שיפוט של מגורי המבקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, בנסיבות העניין "המקום שנועד לביצוע ההתחייבות" הינו מקום משרדיה בתל אביב וכך גם "מקום יצירת ההתחייבות" ולפיכך יש לבית המשפט בתל אביב סמכות מקומית לדון בבקשה. עוד טוענת המשיבה כי יש ירידה בחשיבות שאלת הסמכות המקומית ותכליתה היחידה של הבקשה הינה התשת המשיבה.

תקנה 3 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת מספר חלופות אשר די בהתקיימות אחת מהן בכדי להקנות לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתובענה "שאינה כולה במקרקעין", דוגמת התובענה דנא.

דא עקא, שלפי טענת המבקש למשיבה יש מספר סניפים, אחד מהם בעיר באר שבע וטענה עובדתית זו כלל איננה מוכחשת על ידי המשיבה בתגובתה. לפיכך, חלה תקנה 3 (א1) אשר קובעת כלהלן:

"על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט.

תקנה זו באה לומר כי גם במקרים בהם הסמכות המקומית נופלת לאילו מהחלופות המנויות בתקנת משנה 3(א) בתקנות, הרי שאם לתובע מספר סניפים, תקבע הסמכות המקומית על פי הסניף הקרוב ביותר למקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע.

תקנה זו מגבילה את אפשרויות התביעה של תובע לו מספר סניפים ומונעת ממנו את האפשרות "לבחור" את הפורום הנוח לו ביותר, על בסיס חלופות תקנה 3 (א) בתקנות. בכך מקנה התקנה הגנה לנתבע ומונעת מצב בו גופים כמו בנקים או חברות ביטוח, שלהם מספר סניפים ומספר עורכי דין ברחבי הארץ, יגרמו לנתבע להתדיין שלא במקום מגוריו או מקום עסקו. אומנם, נדמה שבשנים האחרונות חל פיחות מה במעמדה של סוגית הסמכות המקומית כולה, אך אני סבור שעדיין אין להתייחס למצב בו נכפית על נתבע התדיינות במרחק של מספר שעות נסיעה מביתו כעניין של מה בכך. בעימות שבין נתבע לבין תובע לו מספר סניפים, הרי שמצב זה בדיוק בקש המחוקק למנוע בהוראת תקנה 3 (א1).

כך בדיוק בעניין דנא. כאשר אין המשיבה מכחישה כלל קיומו של סניף בבאר שבע, כאשר מקום מגורי הנתבע – רהט וכאשר העיר רהט מצויה בתחום השיפוט של באר שבע, הרי שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בבאר שבע. ספק רב בעיני אם בכלל מתקיימת חלופה מחלופות תקנה 3 (א) בתקנות, אך אין כל צורך לבחון זאת שכן הוראת תקנה 3 (א1) - גוברת.

בתגובתה, מלינה המשיבה על התנהגות המבקש אשר "מבקש להתישה". אני סבור כי ההיפך הוא הנכון ודווקא על המשיבה האחריות הבלעדית להתדיינות מיותרת בסוגית הסמכות המקומית, שכן במקרה זה הוראות התקנות ברורות ולא מצאתי כל הסבר להתעלמות מהן.

אשר על כן אני נעתר לבקשת המבקש, קובע כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה ומורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בבאר שבע.

מאחר וטרם התקיים דיון במעמד הצדדים, אני סבור שמן הראוי שסוגית ההוצאות בגין בקשה זו תוכרע במסגרת ההתדיינות הכוללת, שלכן אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אדר א תשע"א, 09 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: